שמעתי בחדשות הבוקר שגורמים בפרקליטות כינו את הנאום של קצב "פתטי", בין יתר התארים, כאילו היו אחרוני הבלוגריות המתבגרות.
בלי להיות סנגורית של החלאה, בישראל של היום, שלא מתנתקת מתרבות הכבוד הים תיכונית, הגורל המר מכל הוא לצאת פתטי. אין חרפה גדולה מזו, מילון "רב מילים" ברשת מבאר את המונח פתטי, "מעורר לעג, חמלה ורחמים בשל נסיונו להיות מה שאינו; מגוחך, נלעג".
זהו. הניסיון להיות מה שאינך, איפה עובר הקו בין אומץ, מגלומניות, או.. פתטיות? איפה הקריטריונים ומי השופטים?
אולי זה מטריד אותי יותר מכל ביחסים בין אישיים, התמרונים שאנשים עושים כדי לא להיחשד בפתטיות, הם במקרה הטוב, נוגעים ללב, ובמקרה הרע, אתם יודעים מה.
…מצד שני, סליחה שאני מדקדק בזוטות, עוד לא היה משפט.
נכון שנראה לכולם שכאילו המשפט היה מזמן, והאיש הורשע, ולכן הוא חלאה, וכו' וכו', אבל האמת (העצובה) היא שכל הסיפור טרם עמד במבחן
האמיתי שלו, בבית המשפט, מול ראיות ממשיות וחבר שופטים שאמור לקבוע מהו פסק הדין.
אבל חייבת להגיד, שההתלהמות וההשתוללות של הציבור (גם כאן בכל מיני פוסטים ותגובות להם) נותנת לי את התחושה שאין כאן כל קשר לחתירה לצדק, אלא שההמון פשוט מריח דם ויאללה – לתלות אותו.
אם הצלחת לשכנע את שומעייך שאינך מי שאתה, זה יכונה אומץ ןמעוף. אחרת, פאתטיות
שפעם זה לא היה פתטי להיות פתטי. לא היה שום דבר פתטי בסיפוניה הפתטית של צ'ייקובסקי, נגיד. פתטי היה זה שמעורר פאתוס ושום נלעגות לא נקשרה בזה. הפתטי אפילו היה נשגב.
מתישהו בעידן המבועת שלנו המילה השתנתה כך שהפאתוס התקרב לפתטי במובנו השגור, והנאום של קצב אולי מסביר למה זה היה הכרחי. (אין ברירה אלא למיין פאתוס מפאתוס אבל זה מאוד מפחיד לחשוב על טווח השגיאה. נסי לרגע לדמיין שכל הפאתוס בנאום של קצב באמת היה נוגע לליבך וכך היה מתעורר בך איזה אמון…
בדיוק מה שזה היה. כולל רגע כיבוש הדמעות על גילה והוא והבית בו הם מתגוררים מאז הנישואין. כולל המילה התאבדות שהשתרבבה לטכסט. פתטי עד מוות.
האדם אינו אשם מבחינה משפטית בטרם הוכחה אשמתו בבית המשפט. אבל אין מדובר בכלל לוגי שצריך לגרום לנו לחשוב שהוא לא אנס או עשה מעשים מגונים. כלומר, בעינינו, האזרחים הפשוטים, אדם יכול להיות אנס או אשם במעשים מגונים בלי שום קשר למה שהשופטים אמרו.
מספר נשים שונות האשימו אותו במעשים מגונים ובאונס, והוא בתגובה טוען שהן כולן מעלילות עליו ומשעולם לא היה בכלל מגע מיני ביניהם. מילא, היה מתווכח ומסביר, כמו רמון, שמדובר בפרשנות שונה לאותו המקרה. אבל לא, הוא פשוט טוען שמספר נשים שונות משקרות לחלוטין. מסיבה זו, אני מעריך שהסיכוי שהוא לא אשם הוא בערך מאית האחוז, ולכן אין לי צורך בשופטים כדי להיות משוכנע באשמתו.
ההתנהלות שלו בהחלט של אדם כזה. וגם אני – לאור השתלשלות הדברים מרגישה שהנשים דוברות אמת.
יעל גגלר, בדיוק, דברים חכמים כתבת, את זה חיפשתי.
לחיים שיבי, אני מאוד מקווה שלא יתאבד, צריך בכל זאת לגלות כלפיו אנושיות.
אני מרגישה מסכנה ופאטתית.
אתם בטח שואלים למה?
בגלל שאני חיה בחברה שבה בינוניים ואפרוריים מגיעים למשרות רמות ואחרי שהם עוזבים את המשרות הרמות האלה הם נושאים נאומים מטופשים ומקבלים משרדים מפוארים, משכורות עתק על חשבוני ועל חשבונכם, וחיים כמו מלכים.
ואז האשה שלהם בוכה שלא טוב לה.
והם בוכים שהתקשורת מתעללת בהם.
נו באמת…
ואחרי שהם הולכים ועוזבים כאילו כן… וחיים על חשבונכם כל החיים, אז באים בינוניים חדשים ועדיין שולטים בכנסת ובמקומות ציבוריים ומקבלים משכורות עתק. כי אנחנו לא למדנו כלום.
ואני מרגישה מסכנה נורא ובא לי לבכות, כי אני מפרנסת את הלשכה שלו, את מכונית הפאר שלו.
וזה לא משנה כרגע האם הוא אשם או לא. הוא בינוני, סופר בינוני, הוא עלוב-נפש ולא מגיע לו להיות אפילו חבר כנסת, שלא לדבר על משרה רמה של נשיא.
לפחות פרס לא מבייש את המשרה עכשיו והוא לא בינוני.
צורת הדיבור שלו פאטתית
הוא פשוט דוחה
אין בו שום דבר
איך מישהו כתב בקפה הוא אפס
הוא האובדן המוחלט של הבושה.
לא רק אצל קצב
ההתנהלות בזירה הציבורית נעדרת כל בושה כבר שנים רבות, מה שאולי מעיד שאנשים כבר לא חושבים שמצופה מהם דבר, אינטגריטי, נניח. כשעוד היתה בושה, וממנה נולד הצורך להסתיר, להעמיד פנים כאילו ישנה יושרה, היה לפחות איזה סטנדרט שלפיו נמדדו האנשים שבידיהם בחרנו להפקיד כוח….
(מכל הדברים המטרידים בפרשה המטרידה הזאת ומחוץ למטריד העיקרי ( הוא שבסוף מרוב פאטתיות יתחילו לרחם עליו שוב פעם
היה עדיףש האי שיעלם מחיינו לאלתר.