כידוע, אין כמו פחד כמוכר עיתונים, ובימים האחרונים המדיה, בעיקר הכלכלית, מתפרנסת מזה היטב, לא שזה מונע ממנה לפטר בני אדם בסיטונות.  יד אחת עושים איתה הגופים שמשליכים אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון, לרחוב. למה, האם באמת ההפסדים הגיעו והחברות חנוקות? לאוו דווקא, אני מהמרת. פשוט כי הם יכולים.

בשבועות האחרונים הרבה אנשים לגלגו על דב חנין בטענה שהוא שואף למשטר קומוניסטי. אולי זה לא רעיון רע כל כך כשרואים את התרבות הבריונית, האלימה, המנוולת של הקפיטליזם בלבנט.

בתחום בו אני עובדת, נוהגים לפטר אנשים בצורות משפילות במיוחד. בימים האחרונים שמעתי סיפורים מסמרי שיער על דרכים אכזריות ונבזיות לרמוס את בני האדם שעבדו בשביל הארגון ובשביל המפטר/ת עד לאותו רגע. כנראה שהציניות המובנית של גופי התקשורת מדבקת כמו וירוס רעיל גם לבני האדם המפטרים. לחלקם לפחות.

ד' חברתי, אומרת שזה רק סימן שאנחנו לא יכולים להמשיך להיות כל אחד לנפשו יותר, ולהיות שפוטים של השיטה, להסכים לכל זה. שאנחנו חייבים להתאגד. אני חוששת שהאתוס המשותף מעורפל, שאנחנו מפולגים מידי, ושבדם שלנו זורמת כבר פאסיביות רובוטית, שמכורה לאמונה בכך שרק מי שמצליח כלפי חוץ, בעל קריירה ועבודה מכניסה, ובעיקר צרכן מצטיין, הוא אדם ראוי ושווה.

כשאת בעלת משפחה, אין לך את הלוקסוס של בחירה אלנטרנטיבית בחיים שחותרים נגד השיטה הזו. כן, יש כל מיני משפחות שעוברות למצפים בגליל וזורקות את הטלוויזיה, זה מתאים למעטים.

אי אפשר לחשוב אפילו על בחירה במקום אחר עם תרבות כלכלית פחות נוגשת והרסנית עבור  האינדיבידואלי.

שאלה נוספת שאני מהרהרת בה:

מה חלקו של האינטרנט בעידוד הפאסיביות ההרסנית הזו? נכון, תנועות חברתיות נרקמות בו, שוב דב חנין, אבל במסות הגדולות, כמה הוא עוזר להרדים את המחאה על תהליכים כאלו? אם לא היה אינטרנט, האם היינו רואים יותר פעילות סולידרית נגד הפיטורין ובעד עובדים?

 

 

 

 

21 תגובות

  1. אבל יש קשר להתבהמות הכללית של החברה הישראלית, לאלימות המטורפת (שהיא מגיפה אמיתית), במקביל לדבקות הנמרצת ב"מרדימי-תודעה", שלל תכניות בידור וריאליטי, זבל טהור שמטנף את הנשמה, מוחק את המחשבה העצמאית ומדכא כל רצון לשנות משהו.

    הקפיטליזם הדורסני, האכזרי, העיוור, השרירותי – גרוע יותר מכל דבר שידענו.

    שנים האכילו אותנו את השקר הזה על "הדתיים שגונבים את המדינה", ואז באה ממשלת חילונים ליברליים, והפריטה את האמ-אמ-אמא של הכל, והגזלנים הגדולים הם ראש ממשלה חילוני, ושר אוצר חילוני ומו"לים ערלי-לב וחילונים לגמרי, שלא רואים אף אחד ממטר – ויד אחת שלהם קונה למנכ"ל ב.מ.וו 2009, ויד שניה זורקת הביתה עשרות ומאות עובדים המומים וחסרי-ישע

    המגמה הזו החלה עם עליית ביבי נתניהו לשלטון ב-1996 וההרס המוחלט של ההסתדרות, ארגוני העובדים והוועדים שהצליחו לשמור על העובדים וכבודם ועבודתם.

    ההפרטה לא הביאה לשיפור במצב הכלכלי של רוב רובו של הציבור. להיפך. הכל נהיה גרוע יותר. הבריאות. החינוך. הבטחון האישי. היכולת לשכור דירה בעיר. החניה. איכות המים. האויר. יוקר המחיה. הכל הכל הכל. בכל תחום, הפך גרוע ומדכא ומייאש יותר, ב-12 השנים האחרונות.

  2. אז גם במצפה בגליל ככה, כמו שבועז כתב בפיסקה האחרונה. ודרך אגב, אפשר לזרוק את הטלוויזיה גם בהרצליה.

  3. לא טענתי שהאינטרנט קשור לקפיטליזם הדורסני, אלא לפאסיביות שלנו בנוגע למה שקורה כאן. אתה חושב שאם לא היה אינטרנט שנינו היינו מוחים ברחוב?

  4. מילים חזקות. התוצר לנפש (שהוא המדד לאיכות החיים) עלה בכל כך הרבה ב-12 השנים האלה, ובכל זאת לא ברור איך איכות החיים השתפרה בפועל.

  5. שכתבתי את הפוסט הזה
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=285047
    היה נראה לי כי היוניון העיתונאי הולך ורוכב אל השקיעה בתהליך שאינו נעצר.
    ובכל זאת – החודשים שחלפו הוכיח לי כי דוקא בקרב הצעירים במקצוע בתחילת דרכם גוברת הנטיה לשוב אל ההתאגדות מפני שאי אפשר בלעדיה. להגדיר אותה מחדש- ולהציב אותה לא כאנטי תזה לשוק חפשי ותחרותי של ביקוש והצע אלא דוקא כחלק ממנו- קו גבול שאומר למעסיק כי אחרי הכל ולמרות הכל – לא הכל מותר.

  6. האינטרנט בהחלט מעודד פסיביות. המקרה של חנין הוא די יוצא דופן – רוב המחאה באינטרנט מתמצה בפתיחת קבוצה בפייסבוק או עוד עצומה אחת מתוך מיליונים, כעלה תאנה במקום עשייה של ממש בחיים האמיתיים שמחוץ למסך. באופן כללי, הדור הצעיר שחונך על אינטרנט וטלוויזיה כצורת בילוי ותקשורת מרכזית הוא דור פסיבי יותר, שמעדיף לצמצם את הפעילות לרמת הקליק והבהייה. רואים את זה בהופעות של קהל צעיר יחסית (אין מחיאות כפיים אחרי ההדרן הראשון, והוא מאופק יחסית לקהל בניינטיז, כמי שרגיל לצרוך תרבות באופן פסיבי דרך מסך), וגם בעשייה בכלל.
    זה מזכיר לי שעברתי לפני שבוע בכיכר רבין בעת עצרת הזיכרון – רוב הקהל במקום היה אומנם צעיר (נוער מרצ, חניכי השומר הצעיר וקבוצות דומות), אבל הוא הובא למקום על ידי יוזמה של ארגון כזה או אחר, ורובו כלל לא טרח להישאר בכיכר במהלך העצרת. כולם ישבו במסעדות מסביב ורבו על האם לקנות המבורגר או פיצה בזמן הנאומים ושירת התקווה. מבחינתם, עצם העובדה שהם יצאו מהבית שירת את חובתם המינימלית, הם לא הביעו שום עניין בתוכן או בהקשבה.

    ברור שזה לא נובע באופן מוחלט מהאינטרנט, אלא בעיקר מחינוך, אבל זה חלק מהעניין, חוששתני. קל היום ללחוץ על איזה כפתור שאומר שאתה בעד מחיקת החובות של העולם השלישי כי בונו אמר ויש איחוד של לד זפלין. אתה לא באמת צריך לקרוא במה מועילה המחיקה הזו, או האם יש בכך איזו תועלת כאשר אותן מדינות יכנסו ממילא לחובות זהים תוך שנים ספורות. אתה את שלך עשית, המצפון נקי, ושמישהו אחר ידאג לביצוע וליוזמה.

  7. לא חושבת שהוא מעודד פסיביות. להפך – תארי לך כמה מנומנמים היינו לולא היינו אפילו דנים בנושאים האלה בצורה דומה למה שקורה כאן.בתיאוריה לפחות, הרשת מקשרת אנשים שאחרת לא היו אפילו יודעים על קיומם של האחרים. בתיאוריה.

  8. נגד הטלוויזיה ולפניה נגד הקולנוע. בכל פעם שעולה מדיום מסוים מועלות נגדו הטענות לטמטום הנוער, לעידוד פסיביות ולהעצמת נסיגת האזרחים מהמרחב הציבורי.
    אין לי מסקנה בנושא.

  9. זה לא האינטרנט, זה מה שאנחנו עושים בו: מבטאים את עצמנו במקום להתאגד למשל. כי האינטרנט הוא כלי נפלא לארגון התאגדויות אבל לא אם בסופו של דבר מדובר על חתימה וירטואלית על עצומה וירטואלית או תרומת כוס אורז בקליק.

    זאת האתיקה הפרוטסנטית, זאת השאיפה לכמה שיותר בכמה שפחות, זה הקפיטליזם הדורסני (לעומת קפיטליזם שאיננו דורסני, יכול להיות כזה, מכירה כזה) ואלה גם תנועות ההתחברות לעצמך למיניהן, שמדגישות את טובת הפרט, גם אם ברוחניות (שווענא מתחת לח') על טובת הכלל.

    גדי טאוב כתב את זה נפלא כאן.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=297565

  10. הסבירות שאילו לא היינו מול המחשב היינו מניפות שלטים בכיכר לא נראית לי גבוהה. יש פחות מניפי שלטים היום בגלל עוד אלף ואחת סיבות, בדוליניות באופן עקרוני (נדמה לי שקראתי כבר את טאוב לפני שנים, אפנה לי זמן ואחזור שנית- תודה כנרת).
    החברות שמפטרות כי הן יכולות – נראה לי בדיוק. מן הסתם ארגונים שרצו זה זמן להתייעל יכולים עכשיו לרכוב על הגל הזה של המשבר ופשוט לעשות את זה "כי ידינו קשורות". לגבי אופן הפיטורין – מהיכרותי עם העולם שלך זה בטח נכון, אבל אני מקווה (ומהמעט שאני יודעת) שבתחומים אחרים אנשים גם יודעים לפטר בצורה נאותה יותר.

  11. אם לא היה אינטרנט, היתה חסומה בפנינו גישה למידע שיכול לחזק אותנו, היינו יודעים עוד פחות על הזכויות שלנו, והיה לנו קשה יותר לדעת מה קורה לאנשים שאינם נמצאים בסביבה המיידית שלנו.

    כמובן שאפשר למשוך כתפיים גם באופליין וגם באינטרנט, ולא לעשות כלום ניתן גם במציאות האמיתית וגם ברשתות החברתיות.

    אבל האינטרנט מספק את החיבור של מידע וסולידריות שמהווים מצע לעשייה.

  12. אפשר לחשוב שבשנות ה-80
    לפני שהיה האינטרנט (בישראל)
    היו פה הפגנות והתארגנויות על ימין ועל שמאל.
    בישראל הסוציאליזם מורדם, ומתעורר עכשיו.
    אם כבר האינטרנט עוזר להתארגנויות בצורה בלתי רגילה.

    ועוד משהו, נורא מרגיז אנשים שעובדים בתחום ומכים על חטא.
    את עובדת בתחום האינטרנט לא ריקי?
    רוצה לשנות משהו? קדימה לעבודה.
    מי אם לא את?
    וכולנו?

    בברכה

  13. כנרת כנראה ככה זה אצלך.
    אני בעקבות האינטרנט חוויתי התעוררות מחודשת.
    הלכתי ליותר הפגנות מבשנים עברו.
    קיבלתי הרבה יותר מידע.

    זה אתם שיושבים פה ומלהגים.
    במקום ללכת לאן שהוא ולעשות משהו.
    מתי מי ממשתתפי דיון זה היה בהפגנה?

  14. מלפני שנתיים בערך, כאשר עבדת בווינט, הרגשת מאד "שייכת" לארגון, כדי לגונן עליו מפני האשמה שלי כללית שהם מחפים על סחר בבני אדם ושוחד בתע"א.

    אולי שיעור נוסף בסולידריות זה לא להרגיש כל כך נאמן לארגון שמתייחס אליך בסופו של דבר כאל מוצר מתכלה.
    במיוחד עיתונאים, יש כאלה שלקו בזחיחות הנובעת מטעות במיקום שלהם בשרשרת המזון. ופגעו באנשים אחרים, מתוך קלות דעת.

  15. רנה נוזפת בי שאינני יוצאת לכיכרות, ורק מלהגת פה. אני דווקא יוצאת, אבל לא רואה שום תכונה מיוחדת, אלא בבתי הקפה שליד.
    אני יודעת שהשיטה היא שתעבוד כל כך קשה כדי לרכוש את המוצרים שאתה "חייב", עד שאין לך זמן וכוח להיות פעיל.
    איריס, אין לי מושג על מה את מדברת ועל מה הם מחפים. אלי ויינט התייחסו בצורה נאותה מאוד כל השנים. אם כי, במקומות אחרים יש נאמנות יתר לארגון שבסופו של דבר מחסל גם את הנאמנים.

  16. אני יודעת שהשיטה היא שתעבוד כל כך קשה כדי לרכוש את המוצרים שאתה "חייב", עד שאין לך זמן וכוח להיות פעיל.

    אולי רק לך נשאר זמן.

    מה את עושה עם זה?

    את אדון שחושב כמו עבד. זה מדהים.

    את מצפה שהמוסכניק שלך שעובד פי 2 ממך וגם לא רואה את הילדים יעשה את השינוי?

    אבל בעצם זה מה שהם היו רוצים.

    זה נוח להם.

    אל תעשי כלום.
    את צודקת.

  17. סליחה על התגובה החריפה. הרגשתי קצת לא נוח איתה.

    אבל באמת- כולכם יפים, כולכם נבונים, וכולכם יודעים את התורה.

    לכולם עמדה שממנה הם יכולים להשפיע על דברים…

    זה קל.

    לכל אחד הנישה שלו בעבודה, שבה אף אחד לא מתערב לו. לכל אחד מקום לשיקול דעת משלו.
    שם לתרום את זה.

    למשל לתת קצת יותר דגש על סיקור אירועים חברתיים.

    בפעם הבאה ששוכרים מישהו לעבודה להעדיף מישהו עם אורינטציה חברתית (העדפה מתקנת:) שיביא איתו ערך מוסף.

    להתנדב בקו לעובד

    לייעץ ליזמים בעיירות פיתוח

    לשים אצבע על הדופק ולבקר את הסיקור הכלכלי השטחי והמגמתי בישראל היום.

    יש כל כך הרבה לאן לפנות ואיך לפעול…

    צריכים אתכם.
    אתם באים?
    או שאתם מתכוונים להשאיר את העבודה לאחרים?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *